גזר דין בתיק ת"פ 1149/08

1.       כנגד הנאשם הוגשו 9 כתבי אישום בגין עבירות שונות של העסקת עובדים - שאינם אזרחי או תושבי ישראל, וזאת בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק). בחלק מהאישומים זוכה הנאשם ובחלק מהם הורשע. להלן האישומים בהם הורשע - שניים מהם לפי הודאתו והיתרה לאחר ניהול המשפט:

פ 41829-02-11 - העסקת עובד אחד בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 23.3.04;

פ 1723/08 - העסקת שלושה עובדים בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 31.1.05 (הרשעה על פי הודאה);

פ 1804/08 - העסקת עובד אחד בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 19.12.05;

פ 25767-10-10 - העסקת עובד אחד (עובד מס' 1) בניגוד לחוק, תוך ביצוע 3 העבירות הבאות: העסקה ללא היתר בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק, העסקה ללא חוזה בכתב בניגוד לסעיף 2 (ב) (2) לחוק, העסקה ללא ביטוח רפואי בניגוד לסעיף 2 (ב) (3) לחוק - עבירות מיום 19.3.06;

פ 2196/09 - העסקת עובד אחד (עובד ג') בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 21.9.06;

פ 1806/08 - העסקת שני עובדים בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 20.11.06 הרשעה על פי הודאה);

פ 2783/09 - העסקת עובד אחד (עובד מס' 1) בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק - עבירה מיום 12.5.08;

סך הכל שבעה אירועים שונים שנפרסו בין השנים 2004 - 2008 במסגרתם ביצע 10 עבירות של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק ולגבי עובד אחד - שתי עבירות נוספות של העסקה ללא חוזה בכתב וללא ביטוח רפואי.

2.       עתה יש לגזור על הנאשם את עונשו. אקדים ואציין כי החל מיום 10.7.12 נכנסו לתוקפם הוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), שחוקקו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין , ושענינן הבניית הענישה. לפי הוראות התחולה של התיקון - הוראות אלה אינן חלות על הכרעות דין שניתנו קודם לתחילתו של התיקון, כפי מקרה זה בו ניתנה הכרעת הדין ביום 11.3.12.

3.       המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם 50% מהקנס המירבי המצטבר בגין העבירות בהן הורשע הנאשם - קנס מצטבר בסך של 1,401,600 ש"ח. כן ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים. המאשימה טענה לשיקולים לחומרה ולקולא. באשר לשיקולים לחומרה הפנתה המאשימה לכך שמדובר בריבוי עבירות שנפרסו על פרק זמן ממושך; כי מדובר בעבירה שהמחוקק והפסיקה מיחסים לה חומרה בשל פגיעתה בכלכלה; הצורך להרתיע אחרים מביצוע העבירה; ולכך שהעבירה הניבה לנאשם רווח כלכלי. באשר לשיקולים לקולא סבורה המאשימה כי בקשתה מביאה בחשבון כי בשני הליכים הודה הנאשם ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וכי שני ההליכים האחרונים הוגשו ב"שיהוי יחסית".

עוד מציינת המאשימה כי כתבי האישום, למעט במקרה של פ 41829-02-11 (עבירה מיום 23.3.04), היו יזומים. במקרה של כתב האישום האמור - הנאשם הוא שביקש להישפט. לגבי כתב אישום שהוגש לפי בקשת הנאשם להישפט, טוענת המאשימה כי לאור סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, אין לגזור קנס שהוא נמוך מהקנס המנהלי - שעמד על 10,000 ש"ח, אלא מ"נימוקים שירשמו".

4.       מנגד טוענת ב"כ הנאשם כי סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות אינו רלוונטי לכלל ההרשעה למעט לענין המקרה בו ביקש הנאשם להישפט. ב"כ הנאשם הפנתה לכך שבעת ביצוע העבירות היה הנאשם אדם צעיר, כיום כבן 36, אשר ניסה להקים עסק משלו לעבודות טיח, נוכח ההתחייבויות העיסקיות והסגרים שמנעו את הגעתם של פועליו החוקיים הוא נאלץ להעזר בעובדים זרים, חסרי היתר - בעיקרם עובדי שטחים שהועסקו על ידי קבלנים באזור ביצוע העבודות. לפיכך, כך נטען כי לא נשקפה סכנה מאותם עובדים תושבי השטחים נעדרי ההיתר. הנאשם מצידו הביע חרטה וסיפר כי בחלוף השנים העסק שלו לא שרד, הוא הסתבך כלכלית והפך לשכיר. הוא נישא ונולדה לו ילדה עם עיכוב התפתחותי שמחייב השקעה כלכלית בטיפול בה.  הנאשם הפנה לכך שהוא מפרנס יחיד וכי רעייתו אינה עובדת בשל הטיפול בילדה. הוא חי בשכר דירה ואין בבעלותו דירה.

הנאשם סבור שאין להשית עליו קנס בשיעור שעולה על 2,000 ש"ח - 10,000 ש"ח לעובד, וככל שבית הדין ישית קנס גבוה יותר הוא מבקש כי העונש יהיה מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

5.       בהחלטה מיום 22.4.12, לאחר ששמעתי את הטיעונים לעונש, הודעתי לצדדים כי אני שוקל את האפשרות להטיל על הנאשם, בנוסף לקנס, גם עונש של שירות לתועלת הציבור ולפיכך הורתי לשירות המבחן להכין תסקיר בענינו של הנאשם. שירות המבחן נתן תסקיר מעמיק שבחן את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ובכלל אלה אשר עלו בטיעוני הצדדים. מהתסקיר עולה כי אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות או תיקי מב"ד פתוחים וכי הנאשם לוקח אחריות מלאה על העבירות בהן הורשע ומביע חרטה ותחושות של בושה. על רקע אלה סבור השירות כי ענישה קונקרטית של שירות לתועלת הציבור תהווה "עונש חינוכי והרתעתי עבורו". לפיכך, גיבש השירות תכנית לפיה ישתלב הנאשם בתפקידי אחזקה וסיוע לאב הבית במתנ"ס במקום מגוריו, וזאת בהיקף של 250 שעות.

6.       בבואי לגזור את גזר דינו של הנאשם עלי לאזן בין השיקולים השונים כך שבסופו של יום העונש יהלום את העבירה. מן הצד האחד - העסקת עובד זר שלא כדין היא מסוג העבירות בגינן הכביד המחוקק את ידו, בהיותה עבירה כלכלית שהכדאיות לבצעה גבוהה מחד גיסא, ופגיעתה מרובה מאידך גיסא. גם בתי הדין התייחסו לעבירה כלכלית זו בחומרה:

•  
• "..... מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים ללא היתר, בלי הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר, מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן."

משמדובר בעבירה כלכלית דרך המלך היא הטלת קנס. באשר לגובה הקנס אותו יש להטיל במקרה הנדון, יש להביא בחשבון מספר שיקולים: האחד, ככלל העונש מושט כגמול של החברה על ביצוע העבירה. לענין זה יש להביא בחשבון כי העבירות נפרסו על פני שבעה ארועים שונים ובמשך מספר שנים. במקרה של העבירה האחרונה, אף לאחר שכבר הוגש כתב אישום. פריסת העבירות מצביעות על הפרה בוטה של החוק ובהתאם - הענישה; השני, העונש גם צריך להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות - הן על ידי המורשע עצמו והן על ידי הציבור; השלישי, על מנת להגשים את תכלית חוק העבירות המנהליות נקודת המוצא היא הטלת כפל הקנס המנהלי (ענין זיו אלון ) לגבי עבירה לגביה ביקשו להישפט, וכן הטלת קנס שאינו נמוך מן הקנס המנהלי אלא מנימוקים כבדי משקל. על פני הדברים נראה כי לא יהיה נכון, במצב הרגיל, להשית על נאשם קנס שהוא נמוך משיעור הקנס המנהלי.